אומרים שקיץ כזה קשה עוד לא היה בארץ (הזיכרון קצר…), אז נכון, היה חם מאד, אבל בינינו – מזגנים בבית, מזגן באוטו, מזגן בעבודה, מזגן בחנויות – ואפשר לחשוב כמה נשאר ללכת ברגל בחום? אבל אוהבים לקטר, זה משחרר כנראה…
היה חם, אני מודה, אבל מבחינתי זו לא הייתה הבעיה האמיתית.
אתם תוהים על מה אני מדברת?
טוב, אשתפך: אני סבלתי ממכת מדינה אחרת – הנסיעות לחו”ל!
הם טסו בקיץ 3 פעמים!!! (תירוצים כמו עבודה, משפחה, חברים – את מי זה מעניין…?)
אורזים בהתלהבות, נשיקה פה, ליטוף שם, הדלת נסגרת – נטישה!
מתי יחזרו? אם בכלל יחזרו? יש למה לצפות??
(על חוויית נטישה והשלכותיה אני יכולה לכתוב ספר…)
אז נכון, המשפחה אחראית וכמובן קיבלנו בייביסיטר, בכל פעם מישהו אחר, וגם השאירו ספר של הוראות, ראיתי.
כלומר מבחינתם הם מושלמים. אבל תאמינו לי זה לא זה, הבייביסיטר קיבלו הוראות אך פעלו עצמאית… שעות טיול בזמנם החופשי ועוד ועוד… בשורה התחתונה אמנם שרדנו, אך אל תשכחו – חיינו באפלה, יחזרו או לא יחזרו? נצליח לזכור אותם? ושאר סיוטים.
ואז נפתחת הדלת –
צעקות של התרגשות, נשיקות, (שושה לא שולטת בסוגר הפיפי…) קפיצות, ואז זה מתחיל:
“אוף שכחתי את הריח הזה של הבית, רק כשיוצאים וחוזרים אני מתחילה להבין מה אנחנו נושמים…”
נעים לשמוע? כמובן שלא, במיוחד כשאני לוקחת את זה באופן אישי כי מבחינת נפח וגודל אני הכי משמעותית בבית.
“מה זה השערות האלה בכל מקום, אפשר למלא כריות, אל תניח את הסוודר על הכורסא הוא יהיה לבן…”
איך הרגשתי?? כמובן שכל ה”היי” שהיה לי עם כניסתם, נעלם. לקחתי את זה קשה.
גם נסעו ואני מניחה שלא סבלו… וגם ככה להעליב?? נראה אותם נושאים פרווה כמו שלי כל חודשי הקיץ, והריח? נראה אותם בלי בשמים ובלי מקלחות פעמיים ביום ובלי צחצוחי שיניים.
טוב זה כמובן הסתיים ב”הפי אנד”, אחרי ההלם הראשון שלהם שלדעתי נבע בכלל מתסמונת אחרת – הלו, נגמרו החיים הטובים, להתעורר, חזרה לשגרה קוראים לזה – ואז באו התחנפויות, התנפלויות, חיבוקים וכל מיני ליקוקים כמו – איך התגעגעתי, עם כל כלב שראינו, חשבנו עליכם וכו’ וכו’. וכל זה עד הפעם הבאה…
אתם חושבים שהחורף יקרקע אותם קצת? לא בטוח, לכן לא נותר לנו אלא לאמץ את הגישה הבודהיסטית וליהנות מהרגע…!
>> מי זאת הכלבה ננה? בואו להכיר אותי ולקרוא עוד סיפורים מעניינים שלי >>
