קראתי את מה שכתבה ננה בעמוד הראשי של הבלוג שלה, ואני מודה לה, כי לפחות לא אצטרך לספר על קטע “המשפחה”.

(אגב כל מה שכתבה ננה – נכון!)

קראתי גם את סוף הפרק שלה ומה שכתבה עלי, תקנו אותי אם אני טועה, אבל הרגשתי שזה נאמר בציניות… למשל – למה להגיד “גובה דשא” ולא להגיד סתם – נמוכה?

אין מה לעשות, ננה מתנשאת עלי. מתנשאת מעלי בגובה וזה ברור ואין מה לעשות עם זה, אבל מתנשאת עלי גם בהתנהגות ומה לעשות – זה משפיע עלי…

אבל אתחיל כמו ננה, מבראשית:

קודם כל, נעים מאוד, זאת אני הנמוכה והמתוקה:

אני, כמו שאמרים עלי “חייה ניתנו לה במתנה”.

לא זוכרת איך הגעתי לשם, אבל מצאתי עצמי זרוקה, תועה ובוהה באמצע כביש בין עירוני סואן באזור נצרת, בשעת לילה מאוחרת. מימיני ושמאלי חולפות בדהרה מכוניות ואני בפאניקה, ממש משותקת ומרגישה שזהו…

ופתאום זוג ידיים חמות מרימות אותי וכעבור 5 דקות אני שוכבת מכורבלת בבגאז’ של מכונית קטנה ירוקה (היה לי אויר לא לדאוג) שפניה – מי יודע?

לקח לי זמן להרגע ולהפסיק עם הרעידות, וכנראה שבסוף נרדמתי, כי התעוררתי כשהמכונית חנתה ליד בית נחמד.

מסתבר שהידיים היו שייכות לבת הצעירה של המשפחה.

עכשיו תבינו מה זה “שרוטה”: היא נסעה בכביש הראשי וראתה אותי בזווית העין (שמעתי כשהיא סיפרה), עצרה בצד, רצה לכביש, תפסה אותי והכניסה אותי למכונית. הבנתם??

כמובן שהיא חטפה נזיפה מהמשפחה על הסיכון שלקחה, אבל אני כבר הייתי בבית…

בצעירותי הייתי מאד מתוקה (גם עכשיו לדעתי…) והבת כינתה אותי “שוש” שושי” כשמות חיבה. כשהתבגרתי הוסב שמי לשושה, שם יותר בוגר וגם יש למשפחה חברה בשם כזה.

מי אני? מה מוצאי? מי הורי? אין לי מושג.

נכון, אני שחורה, מתולתלת מעט ומאד מאד נמוכה (רגליים קצרות, מה לעשות). אבל להגיד שאני בגובה דשא? זה פשוט לא נכון ואפילו פוגע.

כמובן שטוב לי מאד במשפחה הזאת ואני מעריצה גדולה של ננה, אבל להגיד שמערכת היחסים בינינו פשוטה ושאין לה השלכות עלי (בעיקר בתחום הנפשי…), זאת לא אוכל.

כל זה עוד יגיע אליכם בהמשך. ואיזה כיף שיש לי אפשרות לשפוך סוף סוף את ליבי… ?

בואו לקרוא עוד פוסטים שלי כאן!

הפוסט נעים מאוד, שושה הופיע לראשונה ב-Spets.

מינס: האם אפשר לכנות את המעמד הזה בו הצליחו לכנס את שלושתנו יחד כ”אחרית הימים”? ואני לא מתכוונת למצב של ” וגר זאב עם כבש” כי הרי אתם יודעים שאני ממש לא מפחדת לרבוץ לידכם, מבחינתי אתם אפילו לא מייצגים זאבים, ואת ההשוואה ביני לבין היצור הפועה והעלוב שנקרא “כבש” אני דוחה בשאת נפש.

אני מתכוונת לכך שזו “אחרית הימים”, כי בדרך כלל אי אפשר לאסוף אותנו יחד בגלל שעות השנ”צ השונות שלנו (אני את שלי לא משנה כמעט בכל מחיר…) והנה הפעם הצליחו, כנראה שהמעמד היום הוא באמת מיוחד!

ננה: רגע, רגע, אני לא עוברת לסדר היום, אין הרבה כלבים הדומים לזאב יותר ממני, אז מה את מקשקשת.

נכון, על שושה אני לא רוצה לדבר כי גם אני לא מבינה מה הולך עם המוצא שלה – מה זה בכלל? לא דומה לכלום, בעצם אולי קצת לחתול חחחחח ?

שושה: טוב, אין לי מה לומר, אני פשוט עוזבת, התחלה גרועה מבחינתי, גועל נפש אחד גדול! ולחשוב שאנחנו חיים באותה המשפחה. פשוט התעללות נפשית.

ננה: טוב, אולי הגזמתי קצת אז בואו נרד מהשטויות.

מינס: אז לשם מה כינסו אותנו?

ננה: בתור המבוגרת האחראית שבחבורה, הרשו לי להסביר:

אתן מכירות את האתר שלנו SPETS.CO.IL? בו מפרסמים את הבלוגים שלנו? בקיצור הוא עלה לאוויר.

שושה: לא מבינה כלום, מה זאת אומרת עלה לאוויר? עף לו ככה בשמיים? ומה עם כל מה שכתבתי, “עורבא פרח”?

ננה: אתם מבינים למה התכוונתי כשאמרתי על שושה שלא ברור לי מה היא מייצגת? התכוונתי אמנם למראה החיצוני שלה, אבל עכשיו אני מבינה שזה יותר עמוק, משהו שנמצא בין שתי האזניים המתולתלות והתלויות שלה…

מינס: “עולה לאויר” פירושו נחשף לקהל הרחב לשיטוט, לקריאה, ללימוד ולתגובות.

שושה: ואת מה שכתבנו עד עכשיו לא קראו ומעכשיו יתחילו כולם לקרוא?

מינס: בדיוק! אחרת אני לפחות הייתי כבר מוצפת בתגובות נלהבות ולא קיבלתי עד היום אפילו אחת.

ננה: יום גדול בנות וזה מחייב!

מינס: כן, אבל קצת צניעות, האתר לא נבנה רק כדי לתת לנו במה, אנחנו שייכות אמנם לצוות האתר אבל האתר הוא אתר העוסק באופן מקצועי בכל הקשור בחיי כלבים וחתולים באשר הם ולא רק בנו. יש בו מאמרים, הוא מדבר על אורח חיים בריא, תזונה, פעילות גופנית, מודעות צרכנית ועוד נושאים מעניינים.

בקיצור, באתר הזה הכלבים והחתולים הם החשובים ביותר והוא כולו מדבר רק עליהם. איזו הרגשה נפלאה!

שושה: אני יכולה להעלות משהו שקשור ולא קשור לנושא?

מינס: נו אבל בזריזות, אני כבר לא שולטת בפיהוקים שלי.

שושה: רציתי להוסיף דווקא משהו עצוב – היום שמעתי ברדיו שמידי שנה ממיתים בישראל מדי שנה למעלה מ- 60,000 כלבים בריאים טובים ונחמדים כמונו.

ננה: אני מתעלפת.

שושה: הנושא אפילו עלה בכנסת. יש יותר מידי כלבים וחתולים בארץ. לא מעקרים נקבות ולא מסרסים זכרים, אנשים לא מאמצים מספיק והאוכלוסייה שלנו מתפוצצת ולכן מחסלים מאיתנו חברים נפלאים מדי יום.

ננה: מה אפשר לעשות?

שושה: אני ממשיכה עם מה ששמעתי – צריך לעקר ולסרס את החיות הביתיות ולא לתת להן להמליט. מי שרוצה כלב או חתול שיאמץ. ישנן קליניקות וטרינריות מיוחדות שעוזרות בכך ועושות זאת גם לכלבי וחתולי רחוב במחיר מוזל. ושנית – תגידו לכולם לאמץ ולאמץ ולאמץ, בכך מתפנה מקום לעוד כלב או חתול נטושים והמאמצים זוכים בחברים הכי טובים, נאמנים ומסורים שיש, ממש כמונו!

מינס: שושה, לזה אני קוראת “נאום הגבר”. למרות שתישארי תמיד בגובה דשא, בעיניי את גבהת היום אולי במטר!

וכולנו יחד: בהצלחה לאתר החדש שלנו, היכנסו, שוטטו ותהנו!

הפוסט ננה, שושה ומינס מדברות על האתר הופיע לראשונה ב-Spets.

מכירים את הפוסט של ננה על החלפת בגדי החורף ומבצע ההברשה הגדול?

האמת? ההצגה הגדולה בעיר. (מקווה שהיא לא קוראת את הבלוג שלי…)

לראות את ננה שוכבת בחוסר אונים עם עיניים עצומות ונכנעת לגורלה, זה לא מחזה של יומיום.

הבנתי שהגיעו מים עד נפש. השיער שלה היה בכל הבית, אפילו במיטה שלי ועל שולחן האוכל. מתפלאת עליה שלא עשו לה את מבצע ההברשה הזה כבר לפני חודש. אבל כנראה יש במשפחה הזאת מצוקה של זמן…

אני, מה היה לי לעשות? אז קיפצתי לי מסביבה, הקפתי אותה, ישבתי קצת לצידה. באמת שלא לגלגתי (בלב קצת… אבל רק קצת והיא לא יכולה לדעת את זה).

ראיתי איך לאט לאט היא מאבדת סבלנות, אבל היא הייתה תפוסה חזק! היא (הגברת) עשתה עליה עבודה טובה ובילתה איתה הרבה זמן!

לי אף פעם לא מקדישים כל כך הרבה תשומת לב. חשבתי לי שהייתי מוכנה לעבור את כל זה ו”להרוויח” את הידיים שלה עלי זמן כזה ממושך… בקיצור החלטתי, שאם מגיע תורי והיא מנסה לתפוס אותי, אני לא בורחת. שתתפוס ותשב איתי שעה. הלוואי.

ומה היה?

ננה שוחררה סוף סוף ורצה כאחוזת אמוק החוצה, אפילו לא קראה לי ואני נשארתי לשכב על הכורסה, ממש מזמינה אותה. היא הגיעה אלי, נעמדה מעלי והתחילה לסרק. בכל פעם הסתכלה על המסרק ואמרה – “לא מאמינה, מה הולך כאן, היא הרי מתולתלת…”

כמה זמן הקדישה לי לפני שהתייאשה מאיזה תוצרת? אולי 10 דקות עלובות.

והתוצאה? הסתכלו בתמונה:

(הררי הפרווה הבהירה זו התוצרת של ננה והנקודה השחורה שלי…)

אז תגידו לי אתם, יש צדק בעולם??

אגב, הנקודה המנחמת היחידה הייתה שהיא הראתה לכולם את התמונה וביקשה שם לתמונה, אחד מבני המשפחה הציע את השם – הדובדבן שבקצפת!
אם לא הבנתם – אז אני הדובדבן! זה גם משהו נכון?

וננה? לא דיברה איתי כל היום. מה כבר עשיתי לה??

*****

חשוב לציין:

טיפוח הפרווה שלנו לא מתחיל ונגמר בהברשה שנתית, יש עוד כמה סודות בדרך לפרווה מבריקה ותוכלו לקרוא אותם כאן.

הפוסט שושה על בגדי החורף של ננה הופיע לראשונה ב-Spets.