מכירים את הפוסט של ננה על החלפת בגדי החורף ומבצע ההברשה הגדול?
האמת? ההצגה הגדולה בעיר. (מקווה שהיא לא קוראת את הבלוג שלי…)
לראות את ננה שוכבת בחוסר אונים עם עיניים עצומות ונכנעת לגורלה, זה לא מחזה של יומיום.
הבנתי שהגיעו מים עד נפש. השיער שלה היה בכל הבית, אפילו במיטה שלי ועל שולחן האוכל. מתפלאת עליה שלא עשו לה את מבצע ההברשה הזה כבר לפני חודש. אבל כנראה יש במשפחה הזאת מצוקה של זמן…
אני, מה היה לי לעשות? אז קיפצתי לי מסביבה, הקפתי אותה, ישבתי קצת לצידה. באמת שלא לגלגתי (בלב קצת… אבל רק קצת והיא לא יכולה לדעת את זה).
ראיתי איך לאט לאט היא מאבדת סבלנות, אבל היא הייתה תפוסה חזק! היא (הגברת) עשתה עליה עבודה טובה ובילתה איתה הרבה זמן!
לי אף פעם לא מקדישים כל כך הרבה תשומת לב. חשבתי לי שהייתי מוכנה לעבור את כל זה ו”להרוויח” את הידיים שלה עלי זמן כזה ממושך… בקיצור החלטתי, שאם מגיע תורי והיא מנסה לתפוס אותי, אני לא בורחת. שתתפוס ותשב איתי שעה. הלוואי.
ומה היה?
ננה שוחררה סוף סוף ורצה כאחוזת אמוק החוצה, אפילו לא קראה לי ואני נשארתי לשכב על הכורסה, ממש מזמינה אותה. היא הגיעה אלי, נעמדה מעלי והתחילה לסרק. בכל פעם הסתכלה על המסרק ואמרה – “לא מאמינה, מה הולך כאן, היא הרי מתולתלת…”
כמה זמן הקדישה לי לפני שהתייאשה מאיזה תוצרת? אולי 10 דקות עלובות.
והתוצאה? הסתכלו בתמונה:
(הררי הפרווה הבהירה זו התוצרת של ננה והנקודה השחורה שלי…)
אז תגידו לי אתם, יש צדק בעולם??
אגב, הנקודה המנחמת היחידה הייתה שהיא הראתה לכולם את התמונה וביקשה שם לתמונה, אחד מבני המשפחה הציע את השם – הדובדבן שבקצפת!
אם לא הבנתם – אז אני הדובדבן! זה גם משהו נכון?
וננה? לא דיברה איתי כל היום. מה כבר עשיתי לה??
*****
