כשל כליות כרוני
כשל כליה כרוני הוא מצב בו הכליה מאבדת באופן הדרגתי את תפקודה התקין.
זהו מצב בלתי הפיך בו הרקמה התקינה של הכליה מוחלפת ברקמה צלקתית בתהליך שנמשך לאורך חודשים.
כאשר 75% מהרקמה מוחלפים, חלה ירידה בכל תפקודי הכליה במידה כזו שהגוף לא מצליח להתגבר עליה. מצב זה הוא מצב מסכן חיים.
כשל כליות כרוני הוא מהגורמים הנפוצים ביותר לתמותת חתולים בעיקר בקרב חתולים מבוגרים.
מאחר ולמילה “כשל” ישנה קונוטציה קשה, יש שמשתמשים לתיאור המצב במונח “אי-ספיקה כלייתית”. שלב אבחון המחלה ותגובת החתול לטיפול יקבעו האם יש לחתול סיכוי להתגבר על המצב האקוטי או שמצבו חסר תקווה.
ככל שמגלים את המחלה מוקדם יותר, יש כמובן סיכוי שהחתול יגיב לטיפול ויחזור לאיכות חיים טובה למשך חודשים ארוכים.
תסמינים ואבחון
הסימנים הקליניים שיראה החתול אינם ייחודיים רק למחלה זו, לכן אבחון יעשה על ידי הווטרינר בשילוב תלונת הבעלים, אז יערכו גם בדיקות דם ושתן שיראו לרוב עדות להצטברות רעלים בדם.
בדיקות שגרתיות יסייעו בגילוי מוקדם
בשלבים הראשונים למחלה החיה “אזוטמית”, כלומר רעלים חנקניים לא מפונים מהגוף ומצטברים בדם.
במצב זה, החתול מרגיש בדרך כלל טוב והבעלים אינו מבחין שמשהו אינו כשורה.
לכן, מומלצות בדיקות דם ושתן שגרתיות לחתול מבוגר בתדירות של לפחות אחת לחצי שנה (בהתייעצות עם הווטרינר) כי בזכותן תתגלה המחלה בשלביה המוקדמים והסיכוי להצלחת הטיפול יגדל.
תסמינים בולטים מגיעים בשלב מתקדם של המחלה
ברוב המקרים, הבעלים מבחינים שמשהו קורה רק בשלב מתקדם יותר של המחלה כשהחיה הופכת להיות “אורמית”.
זהו מצב שממנו אנחנו רוצים להימנע.
במצב זה, מצטברות בדם כמויות עודפות של אוריאה ותוצרי פסולת חנקניים אחרים מעבר לסף מסוים.
במצב זה – לא רק שבדיקות הדם אינן תקינות אלא החתול מרגיש כבר רע מאוד. הוא יסבול מבחילות, הקאות, מחלות פה וחניכיים וכיבים לאורך מערכת העיכול. כמובן שכל אלה יביאו לאבדן התיאבון ולחולשה.
בשלב זה, הכליה מאבדת את היכולת לרכז ולסנן את השתן ולהחזיר לגוף את הנוזלים.
כתוצאה מכך, יש איבוד נוזלים רב והשתנה מרובה.
המנגנונים הנורמליים של הגוף מנסים לפצות על אבדן נוזלים זה על ידי העלאת נפח ולחץ הדם וזאת על ידי הגברת תחושת הצמא. התוצאה היא שהחתול אמנם שותה הרבה אך למרות זאת באופן פרדוקסלי הוא נמצא במצב קשה של התייבשות משום שהוא מאבד יותר נוזלים מאשר הוא שותה.
בשלב זה, אם החתול לא יקבל טיפול מיידי מתאים הוא עלול למות.
חשש מסיבוכים משניים
לכליה תפקידים חשובים נוספים מעבר ליצירת שתן והפרשת פסולת מהגוף.
הכליה אחראית בין היתר על ייצור הורמון המורה למח העצם לייצר כדוריות דם אדומות, על ויסות מאזן המלחים בגוף, על שפעול ויטמין D ועל שמירת לחץ ונפח דם תקינים.
לכן, חתול החולה ב”כשל כליה” עלול לסבול מסיבוכים נוספים כמו למשל אנמיה ולחץ דם גבוה.
הטיפול
בדרך כלל, בשלב בו מזהים את המחלה, הגורם הראשוני למחלה כבר נעלם מזמן.
מטרת הטיפול היא בראש ובראשונה לשפר את איכות חיי החתול, זאת על ידי האטת קצב הידרדרות המחלה, טיפול במצב ה”אורמיה” ובשאר הסיבוכים והשינויים בדם.
טיפול תומך לאיכות חיים מיטבית
אי אפשר להחזיר כליה במצב של “כשל” למצב תפקוד נורמלי, אבל אפשר להגיע לאיזה שהוא איזון.
הטיפול חייב להינתן למשך כל חיי החתול והוא כולל מתן נוזלים (תת עורי) על בסיס קבוע כדי למנוע את התייבשות החתול וטיפול תרופתי בסיבוכים המשניים: בבחילה, בכיבים, בלחץ הדם הגבוה ובאנמיה.
טיפול תזונתי
חלק חשוב ביותר מהטיפול הוא מתן תזונה נכונה ומיוחדת לחולי כליה.
מטרת המזון, כמו מטרת הטיפול כולו, היא לטפל ב”אורמיה” (עודף פסולת חנקנית בדם) ולהחזיר את איכות החיים לחתול.
הטיפול היחידי שהוכח סטטיסטית כמאריך ומשפר חיים בחתולים וכלבים עם כשל כליה כרוני הוא מזון רפואי כלייתי (רנאל).
ברור אם כן שיש יתרון עצום בהעברת חתול חולה למזון רינאלי (גם במקרה שהחתול לא מתלהב ממנו).
חשוב לדעת כי חלק מהרעלים הנוצרים בגוף (אוריאה – פסולת חנקנית) והמופרשים דרך הכליה, מקורם בתוצרי הפירוק של החלבונים.
בעבר, הייתה מקובלת הגישה של הפחתת רמת החלבון במזון כדי להקטין את העומס על הכליות הלא מתפקדות. אך מסתבר שהפחתה בחלבון עלולה גם לגרום לירידה במסת השרירים, להעלאה ברמת אנזימי הכבד ואף לאנמיה.
אם בגלל כשל הכליה מופרש גם חלבון דרך השתן, הרי שהמצב עוד יותר קשה.
לא לוותר על מזון רפואי
יש לזכור שמחקרים הוכיחו שמזון רפואי כלייתי מביא להארכת תוחלת חיי חתול חולה.
לכן, גם אם החתול מסרב לאכול את המזון יש לנקוט בשיטות מעודדות ולא לוותר.
אין לחזור להאכיל את החתול במזון רגיל או במזון מועשר, מאחר ומזון כזה יביא להחרפת המחלה.
שיטות לעידוד האכילה:
- טיפול תרופתי בכיבים בפה, בצרבת ובבחילה.
- הוספת משהו טעים מאוד כמו שמן אומגה 3 על האוכל.
- יש לוודא שהמעבר מהמזון הרגיל למזון הרפואי יהיה הדרגתי ויימשך על פני שבוע לפחות (בחתולים בררנים אף שלושה שבועות).
לסיכום
כבעלי החתול, אתם בוודאי מכירים את מאפייני התנהגותו.
אם הבחנתם בשוני מסוים בתגובותיו ובהרגלי חייו הנמשך מעל ל- 3 ימים, חשוב להתייעץ על כך עם הווטרינר כדי לאתר את הבעיה עוד בראשיתה.
רק בריאות!
