שלום קוראים נאמנים שלי ?
כפי שאמרתי לכם, יש לי המון מה לספר.
קודם כל, זה מפני שאני טיפוס כזה שרואה הכל. מה שנראה לעין וגם מה שנסתר ממנה.
פשוט יש לי סוג של חוש שביעי או שמיני כזה (הפסקתי לספור אותם, אבל יש לי המון, הרבה מעל הממוצע…) ועל כל מה שאני רואה יש לי מה לומר. על כל דבר. ובדרך כלל התובנות שלי מה זה נכונות!
דבר נוסף, אתם זוכרים שאני גרה במשפחה מרובת בעלי חיים, על ארבע רגליים ועל שתיים?
מן הסתם, מתרחשים שם עניינים ללא הפסקה.
הפעם אני רוצה לספר על “ג’ינג’ר”.
זהו חתול שהייתי מגדירה כ-עב”ם. כדי שתבינו (וכמובן תסכימו…), אני מצרפת תמונה שלו:
טוב, מההתרשמות הראשונית, מה דעתכם?? נראה לכם נורמלי? וזה לא חד פעמי! ואיפה הוא יושב לו? (בתנוחה הזאת, שפשוט לא תרבותי ולא נאה עבורי לתת לה הגדרה), הוא יושב על המיטה שלה!! ובאדונות שכזאת…
אז היום אספר לכם עליו. נתחיל עם השם שלו. אתם רואים שהוא ג’ינג’י ולכן קוראים לו מן הסתם – ג’ינג’ר. (כפיים למקוריות!)
דווקא יש לי אמפתיה לעבר שלו כגור קטן, אם כי הוא אינו חריג בעולמינו האכזר:
ג’ינג’ר היה אחד משלושה אחים שננטשו והם כמעט בני יומם, בארגז קרטון ליד שער העבודה שלה (ושוב כפיים למקוריות של הנוטשים). כמובן שאחד העובדים הרחמנים לקח את הארגז והביא אותו ישר לחדר שלה. לא שלא יודעים בעבודה שיש לה מיליוני בע”ח (לצורך ההגזמה וההדגשה), לא שלא שמעו אותה מכריזה “זהו, לא לוקחת יותר ובמיוחד לא גורים בני יומם וסיעודיים!” פשוט נוח להתעלם וגם כולם מכירים אותה . והנה אני אומר זאת בלי כחל וסרק – אלה שכאילו מרחמים, אוספים ופשוט “זורקים” את זה על מישהו אחר ומרגישים טוב עם עצמם, אז דעו לכם – זהו סוג של ניצול רגשי. אתם עשיתם מעשה נשגב בעינכם, כי הצלתם, אבל מהר מאד יצאתם מהתמונה…
אם אתם באמת מרחמים, הצילו עד הסוף ואז תראו איזה סיפוק והרגשה טובה יהיו לכם ובנוסף, הנשמה הניצולה תכיר לכם תודה כל חייה!
הנה, אמרתי זאת, נאום המלכה.
עכשיו אני צריכה לנוח קצת. קליק להמשך בפוסט הבא שלי. כדאי.
